תיאור מסלול הלימוד – תיאוריה ופרטים טכניים

.

הגרסה הקצרה

.

.

קישור לפטרון למי שרוצה להשתתף בתמיכה.
.

מהי פסיכותרפיה יהודית

בספר מורה הנבוכים מאת הרמב"ם עוסק בתוכן הפנימי של היהדות, הנקרא "מעשה מרכבה" (כל המורה נבוכים עוסק אך ורק בזה, כמו שכתב שם בהקדמה לחלק ג', בחלק ב' פרק ב', בפתיחה, ועוד).

באופן כללי ושטחי ההסבר הוא שהאלוהים מתגלה בשני אופנים. אופן אחד הוא הטבע, החומרי והפסיכולוגי; הטבע נברא על ידי האלוהים לפי רצונו ומעיד עליו. האופן השני של התגלות האלוהים הוא מה שמעל הטבע, האלוהים הוא מופשט לחלוטין, הוא החיים כשלעצמם בלי הגדרה מה הוא זה שחי.

הצד של הטבע נתפש בשכל. הצד שמעל הטבע לא נתפש בשכל, אין שם הגדרות, אלא הלב נוגע בו באופן ישיר, בלתי אמצעי.

שני הצדדים האלה הם אחד גמור כמו שגוף ונפש הם אחד גמור. היחס ביניהם הוא של משל ונמשל; כל דבר בטבע, אחרי התבוננות בשכל היטב, הוא גם משל למה שמעל הטבע. כמו שהגוף משל לנפש (כמו שאומרים שהעיניים הן ראי לנפש, וכשמתבוננים בגוף החומרי של אדם חי רואים את נפשו באופן בלתי אמצעי בהבעות ובכל מה שמכונה "שפת גוף").

.

זה מה שכתב הרמב"ם במשנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכה א':

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול"

"מעשיו וברואיו" הם מוגבלים, הם הטבע. כשהאדם מתבונן בהם הוא רואה שהם נפלאים וגדולים. המילה 'גדול' כאן אינה יחס כלומר משהו גדול ממשהו אחר, אלא הכוונה שניכר בהם הגדול המוחלט, האין סוף. 'נפלאים' הכוונה שיש בהם חידה. ומזה האדם משיג את חכמתו "שאין לה ערך ולא קץ", כלומר היא זיו של האין סוף, שאין לו ערך, אי אפשר להעריך יחס בינו ובין משהו אחר (כמו שביאר במורה נבוכים חלק א' פרק נ"ב), ואין לו קץ. האין סוף הוא הטרנסצנדנטי, האחד הפשוט מכל צד, שסוד מעשה מרכבה הוא איך ייתכן שהוא בורא את הטבע המוגבל ומשגיח ומנהיג אותו, איך האלוה הטרנסצנדנטי הוא גם אימננטי.

.

התפישה של מה שמעל הטבע אינה רק רגש או חוויה מיסטית, כי אין גישה למה שמעל הטבע אם לא דרך המשל שהוא הטבע. יש הכרח להתבונן במעשיו הטבעיים באמצעות השכל כדי לראות מהם את חכמתו שאין לה ערך ולא קץ. העבודה היא להגיע לאיחוד גמור בין היכולת השכלית ובין המגע של הלב, לא לבטל את השכל כדי להגיע למשהו שאנו מכנים "מיסטי".

.

נפש האדם יש בה צד של טבע, וצד של חיים שמאירים ושופעים ממקור שהוא מעל הטבע. צד הטבע נמשל לכלי והחיים העליונים הם האור שבכלי. אם יש פגם בכלי אנו מנסים להחזיר את הכלי לתיקונו, ואז האור חוזר מעצמו להיות שופע בו מלמעלה ומחייה את האדם.

למשל אם עצם היד נשברה, האיחוי עצמו קורה משפע כוחות החיים ולא מפעולת הרופא או המתרפא, הרופא רק שם גבס ולא מאחה. כדי שהעצמות יתאחו הן צריכות לעמוד בסדר נכון זו ביחס לזו, לשם כך נועד הגבס. הלימוד של הפגיעה הנפשית, הוא לימוד שכלי טבעי של הסדר הנכון שהיה יכול להיות לולא הפגיעה, ואיך הפגיעה שינתה אותו. הראייה הזו היא הגבס כי היא מעמידה מכח הידיעה את החלקים השבורים במקומם הנכון זה לעומת זה. אחרי שיש עמידה בסדר נכון, כוחות החיים העליונים יכולים לשפוע מעצמם ולפעול ריפוי אמיתי.

.

מה שמעל הטבע הוא מיסוד האין סוף, מעל השכל, הוא סוד, כמו החיים כשלעצמם, האהבה כשלעצמה, האלוהות המוחלטת המופשטת, הוא לא נתפש בשכל אלא רק דרך איחוד המגע הבלתי אמצעי של הלב עם ההתבוננות השכלית. לכן מודל או תיאוריה לבדם לא יכולים להספיק לנו בתהליך הריפוי הנפשי.

.

אנסה להסביר מעט על דרך התפישה של איחוד השכל עם נגיעת הלב:

דוגמה פשוטה  לתפישה ישירה ב"עין הלב" (מושג שטבע הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ד' ז'), שאינה באמצעות השכל, היא ידיעת המושכלות הראשונות של המתמטיקה והלוגיקה, כלומר האקסיומות (לדוגמה אם א'=ב' וְ ב'=ג', אז בהכרח א'=ג'). הלוגיקה לא יכולה להוכיח את האקסיומות ולא להגיע אליהן בשום חשבון או נימוק או היקש שכלי כלשהו. אנו מקבלים אותן כאמת מכח "אווידנציה", כלומר וודאות פשוטה. זו תפישה ישירה, בלתי אמצעית, התודעה תופשת את המציאות המופשטת כמו שהעיניים תופשות את האור הטבעי. זו דוגמה שלא מערבת רגש, אבל גם בתפישות הלב על החיים והאדם הרגש מתעורר רק אחרי ההשגה הישרה, ולא כסיבה לה. אני מדגיש זאת כדי לומר שלא מדובר כאן ב"מיסטיקה" במובן שאנו רגילים בו, שמנסה לבטל את השכל.

.

במשנה תורה של הרמב"ם, בהלכות תשובה פרק י', כתב:

"אינו אוהב [את] הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה."

לפעמים יש ילדים שמקבלים הרבה חום ותשומת לב, והם מרגישים בדידות כי הילד מרגיש שההורים לא באמת רואים אותו, כאדם, כבעל עולם פנימי, בעל דעת, רצון, וכו'. מבחינתם הוא רק "חמוד".

לפעמים יש מישהו בחבורה שידוע שהוא בעל חוש הומור והוא זה שמצחיק את כולם. הם אוהבים אותו כחבר קרוב ונאמן, אבל לא באמת רואים אותו מבעד לצחוק.

אהבה אמיתית היא בדעת שידעהו.

וזה גם להיפך, אם אדם זורק לי בדלי סיגריות לגינה, או חותך אותי בכביש בצורה גסה ואלימה, אני יכול לכעוס ולשנוא אותו. אם אכיר אותו באמת, את מה שקורה בתוכו, את הלב שלו, הרגשות שלו, הילדות שלו, אראה מה באמת העיניים שלו אומרות, אני לא אוכל לשנוא אותו.

.

האהבה של אדם מול אדם, יחיד מול יחיד, ברגע מסוים, המיוסדת על דעת של שכל מתבונן באופן נוקב, ולא על ריגוש או התפעלות חיצוניים, היא המירב שהמטפל יכול לעשות. בלי זה הטיפול יהיה עקר. מגע כזה הוא הכלי שמזמין השראת שכינת הכח העליון המרפא באמת.

.

.

כשהמטפל מתבונן בשכלו על המטופל שלו, הוא מתבונן כאדם טבעי מוגבל שמנסה להתבונן על אור האין סוף שמאיר בכלי של טבע המטופל. הגישה הנדרשת כאן היא התבטלות, ענווה, מסירת לב.

הרמב"ם במורה נבוכים (א' ע"ב) מנסח את העמדה של המתבונן באלוהות: "ישתבח מי שֶׁנִּצְּחָנוּ שלמותו", המתבונן חי כמנוצח. שכלו פועל בכל עוז אבל כמקבל, כעומד מול משהו שנעלה מיכולתו להקיף ולהבין על בוריו ולשלוט בו.

.

הרמב"ם שם כתב:

"והשם יתברך אינו כוח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם; והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור [ש]נעלם ממנו תכליתו, וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו"

"כוחות בני אדם מקצרות," מלמדנו שלא תיתכן כאן שום תיאוריה או מודל שמקיפים את הנושא, אלא אנו מתבוננים רק ככלב המלקק טיפה מהים. ("אינו כח בגוף העולם", האל הוא טרנסצנדנטי. "מחוברת לעולם" הוא אל אימננטי. סוד מעשה מרכבה הוא האופן שבו שני הצדדים אמת, בסוד גוף ונפש, משל ונמשל)

.

בספר משנה תורה, בסוף הלכות שמיטה ויובל, כותב הרמב"ם מהו יסוד היהדות:

"כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו, להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים"

התורה באה ללמדנו שיש ללכת ישר כמו שעשאו האלוהים, ולפרוק את עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם. ה"חשבונות הרבים" הוא השימוש בשכל בלי לב, מה שמפורר את האחדות של המציאות והחיים לחשבונות רבים נפרדים. התורה מלמדת שיש לחזור למצב הישר שהוא תפישה שמאוחדים בה השכל והלב, שתופשת את המציאות באופן ישר, כלומר בלתי אמצעי, בתפישה של אחדות, שהיא ידיעה ואהבה כדבר אחד לגמרי.

(אגב, יש הוכחה שמדובר כאן באדם שלא למד תורה. התורה של היחיד מול בוראו קיימת באדם עצמו, והוא נברא איתה, תורת משה מוסיפה על זה ולא שוללת את זה. וכמו שכתב בספר חובות הלבבות:

"יש מן החכמה מה שהוא צפון בלבות החכמים כמטמון הנסתר, אשר אם יסתירוהו, לא ישיגנו אדם, וכאשר יגלוהו, לא יעלם מאדם יושר אמריהם בו, וזה כמו שאמר הכתוב מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה, רצה לומר, כי החכמה תקועה בתולדות האדם וטבעו ובכח הכרתו, כמים הטמונים בלב הארץ. והנבון המשכיל ישתדל לחקור על מה שיש בכחו ובמצפוניו מן החכמה לגלותו ולהראותו וישאבנה מלבו, כאשר יחקר על המים אשר במעמקי הארץ.")

.

ספר מורה הנבוכים לא עוסק בפסיכולוגיה אלא בהתבוננות בגילוי הנוכחות האלוהית בכל המציאות, ובעבודת התיקון של התודעה הנדרשת להשיג את זה (עבודת האיחוד של שכל ולב). אמנם בחלק א' פרק ע"ב כתב מורה הנבוכים שהאדם הוא עולם קטן (ועיין גם במורה נבוכים א' סוף פרק מ"ו), הוא צורה שלמה של כלל הבריאה. אפשר לתרגם את ההסתכלות של המורה נבוכים על המציאות בכללה להסתכלות על נפש האדם. בלימוד שלנו ננסה לתרגם את המורה נבוכים על דרך זו, ולגזור ממנו פסיכולוגיה.

(אגב, כשאני מזכיר כאן "אלוהים" – יש רבים שמשתמשים במילה הזו בלי הבנה ונגיעה במה מדובר, ויש רבים שיש להם הבנה אמיתית אבל משתמשים במונחים אחרים; אין חשיבות למילה אלא למה שהיא מציינת אליו. למשל יש אנשים שמגדירים את עצמם אתאיסטים, אבל יאמרו שחיי אדם הם ערך עליון, לפעמים אף יאמרו ערך מקודש. וכן כבוד וזכויות של אדם, אהבה ונתינה. אם אדם חי כמו בעל חיים, למה שלא יתנהג כמו בג'ונגל וידאג רק לעצמו. אלא יש באנשים האלה הכרה שיש משהו כללי, מופשט, נשגב, שכל הפרטים לוקחים בו חלק ומכח זה חייהם מתקדשים ומכח זה הם אחים, והרי זו הבנה של 'אלוהים' שמתאימה לאמת)

.

.

הלימוד של פסיכולוגיה יהודית הוא לא לימוד מודל כלשהו, אלא התנסות בהרבה פגישות בלתי אמצעיות חד פעמיות, מתוך הדרכה איך לפתוח את השכל והלב בפגישות כאלה. אחרי מספר מספיק של פגישות מודרכות התלמיד קונה את היכולת והגישה להתחיל לעשות זאת בעצמו. זו דרך חיים שבמשך כל החיים הולכת ומתפתחת ותמיד נשארת מועטה וענווה.

.

.

ההתנסות הזו תיעשה על ידי לימוד בספר העמוק מאוד "דעת חכמה ומוסר" שהוא אוסף משיחותיו של רבי ירוחם ליבוביץ' מישיבת מיר (1873-1936), מגדולי תנועת המוסר, שהנהיגה את חיי רוב הישיבות הליטאיות לפני מלחמת העולם (רבי ירוחם אמר שתנועת המוסר הוא נוסח ליטאי לתנועת החסידות שמיסוד הבעל שם טוב, ויש הרבה מהמשותף ביניהן).

זכיתי ללמוד קרוב לעשר שנים באופן אישי יום יומי מתלמידו האישי של רבי ירוחם, הוא הרב שלמה וולבה (1914-2005). הרב וולבה סיפר שאחד מבני הישיבה אמר שיעור תלמודי עיוני מבריק מאוד, רבי ירוחם שאל אותו כמה זמן הוא הכין את השיעור והתשובה הייתה שבועיים. רבי ירוחם אמר: את השיחה שלי שאמרתי אתמול הכנתי חצי שנה. הכוונה שרבי ירוחם מסר בשיחה את חייו עצמם, לא מבנה של מערכה עיונית.

השיחות של רבי ירוחם הן פגישות של בעל לב ושכל עם המציאות המתחלפת  שהיא שטף החיים עצמם, והן גם עיון נשגב ומופלא ביסודות הכלליים של כוחות הנפש האנושיים, עם חיבור הצד הטבעי והצד העל-טבעי שיש בהם. כמו שאין לתת לתיאוריה לבטל את המגע הישיר של הלב, כך גם אין לתת למגע הישיר לבטל את ההסתכלות השכלית במבנה הטבע של הנפש האנושית. מבנה הטבע של הנפש הוא לא תיאוריה מקובעת ופשטנית שדומה לתיאוריות שמקובלות בפסיכולוגיה המערבית, אבל עדיין יש התבוננות ביסודות כלליים של כוחות נפש, שמהם נובע רגע החיים היחיד החד פעמי שהוא הכלי לאור של מה שלמעלה מהטבע. רבי ירוחם התפרסם כמקור ראשון במעלה להכרת כוחות הנפש.

השיחות של רבי ירוחם אינן עוסקות באופן ישיר בטיפול פסיכולוגי, נלמד פרשנות פסיכולוגית שלהם לפי המפתחות שקיבלתי מהרב וולבה.

.

.

הרצון הראשון

כתב החזון איש:

"מדת אמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש: אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה"

מדובר כאן לא על ההתבוננות בבריאה, לא על פעולה עיונית שכלית, אלא על השורש הנפשי הראשון שמביא את האדם להפעיל את כח ההתבוננות שלו ולהתבונן בבריאה.
זה לא כח פסיכולוגי, אלא כח רוחני. זה מה שמבדיל בין אדם לבעל חיים. יש בעלי חיים נבונים, אבל הם חושבים על השגת המזון ובריחה מסכנות, ולא על החידה.
באריסטו (מטאפיזיקה למבדא פרק ז') ובמורה נבוכים (ב' י"ח) קוראים לכח הזה "הרצון הראשון". הוא שונה לגמרי ממה שאנחנו רגילים לכנות "רצון". זה לא כח שרוצה להשלים משהו שחסר או לְשַׁמֵּר משהו שקיים. אפלטון קרא לכח הזה ארוס, במובן הכללי הרחב, לא דווקא המיני. זו המהות עצמה, העצם במובן הראשוני. זה הגילוי הגבוה ביותר של האל, אל רוצה, שהרי הוא אל בורא וזו המשמעות האמיתית של היותו בורא.
זה כח רוחני שקיים בכל אדם באשר הוא אדם. אבל יש לו משמעות שנראית כבעיה פסיכולוגית:

"והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה"

ברוב הבעיות הפסיכולוגיות יש פגיעה באותו שורש רוחני של הרצון הראשון, או יציאה מאיזון שלו. "מה לו ולחיים" יכול בקלות להפוך לדיכאון או אובדנות. "בלתי אל החידה" יכול בקלות להפוך לאובססיביות, וכן הלאה.

העבודה של פסיכותרפיה יהודית מנסה לראות גם בתוך הבעיות הפסיכולוגיות והתוצאות של הטראומות והחסכים, את הכח הרוחני של הרצון הראשון שהוא עצם האדם והוא בריא והכרחי, ולנסות להפריד בין השורש הרוחני הבריא ובין הבעיות הלא בריאות. הריפוי הוא לא השקטה של הכאב והחיפוש אלא טיפוח הכח הרוחני של ההתמסרות לחידה, שיכול להיות לפעמים בוער וכואב, שיבער באש נקייה וצלולה שעולה ישר למעלה.

כמו ביסוד הרוחני של הרצון הראשון, כך כמעט כל בעיה פסיכולוגית מעורבת עם צרכים שהם ענפים של צרכים רוחניים. הפסיכותרפיה היהודית רואה את הצרכים האלה, ורואה בטיפוח שלהם, עם המורכבות הרוחנית, חלק חיוני בתהליך הטיפול. למשל אם מצאנו טראומה שגורמת לתחושת בדידות גם בחברת אנשים, הראייה של הפגיעה ותוצאותיה באה ביחד עם ראיית הצורך הרוחני הבריא למצוא פשר ומשמעות וחיבור מורכב של הפרט עם הכללי. ככל שהצורך הרוחני מקבל מענה בעל תוכן, כך הפגיעה הפסיכולוגית יכולה להשתקם יותר..וזה מגיע לכל פרט קטן.

.

.

.

קצת רקע וקישורים

הרב שלמה וולבה רצה להקים מערכת חרדית עצמאית לבריאות הנפש כיוון שראה שחרדים נמנעים מלהשתמש במערכת הכללית, ושיש בידע התורני תרומה חשובה לדרך הטיפול. הוא למד פסיכולוגיה באוניברסיטת ברלין והמשיך ללמוד את המקצוע ברמה גבוהה מאוד כאוטודידקט. חיבוריו "עלי שור" חלק א', ובעיקר חלק ב', הוכרו כספרי היסוד הראשונים במעלה בזמננו בעבודה המוסרית ופסיכולוגיה יהודית. הוא נחשב כאחד מגדולי ישראל המרכזיים מבחינה תורנית ומבחינת חכמת המוסר שעוסקת בעיקר בפסיכולוגיה יהודית, והוביל והקים כמה ישיבות חשובות במגזר הליטאי. במרכז לבריאות הנפש כפר שאול בירושלים הרופאים ראו בו סמכות בכירה ברפואת הנפש ונהגו להתייעץ אתו.

למדתי שש שנים במסגרת שלו (בשנים 1986-1991), עם קשר אישי קרוב אליו, ואחר כך עשיתי התמחות מעשית תחת הדרכתו במשך שנתיים.

על רבי ירוחם אפשר לראות עוד דברים מהותיים כאן.

כאן יש קצת יותר תיאור של הלימודים שלי אצל הרב וולבה ותעודת הסמכה ממנו.

כאן יש שיעורים שלי, מוקלטים מהזום, על המורה נבוכים. השיעורים האלה הם בדרך של לימוד תורה ולא של לימוד פסיכולוגיה, שיתפתי את השומעים בלימוד האישי שלי בלי ניסיון להגיש את החומר באופן שיתאים להם, לכן הם קשים להבנה. במסגרת המכללה החומר יהיה מיועד להיות נגיש ללומדים, מאורגן, קצר ומובן.

כאן יש ביאור שלי על כל ספר מורה הנבוכים (גרסה מוקדמת לשיעורים המוקלטים).

כאן יש מאות רשימות שרובן הן מענה לשאלות תלמידים על המורה נבוכים ועל נושאים בפסיכולוגיה.

כאן יש ספר שכתבתי על פסיכולוגיה ויהדות, וכאן יש קישור לנוסח מוקדם של אותו ספר שכתבתי כשעוד הייתי רב חרדי (נקרא אמרי יצחק).

.

.

פרטים מעשיים

המפגשים יתקיימו בזום בימי שני וחמישי, בשעות 20:30-22:30. המפגשים יוקלטו ויעלו לרשת (מוגנים בסיסמה), והתלמידים יוכלו לשמוע את השיעור בשעות שנוחות להם.

בימי שני נלמד מורה נבוכים ובימי חמישי שיחות רבי ירוחם.

אחרי המפגש יהיה אפשר לשאול ולדון ביחד, וכן יהיה אפשר להתייעץ באופן אישי עם ניר בזמנים אחרים על כל דבר, וגם להיפגש אישית (בלי תוספת תשלום). מי ששוקל האם להצטרף מוזמן גם כן לפגישה אישית.

.

מספר הלומדים לא יעלה על 12, כדי שיתאפשר להיות בקשר אישי עם כל אחד.

.

.

הלימוד הוא לא רק בזמן המפגשים

המפגשים הם לימוד בדרך מיוחדת, לא "ליניארית", שרוב הלומדים אינם מורגלים בה. הלימודים נוגעים עמוק פנימה, והופכים הרבה יסודות מקובלים של התפישה השכלית ושל המבנה הנפשי. הלימוד תובעני מאוד, הוא דורש עבודה פנימית רבה של עיבוד ועיכול והעמקה וחזרה, ומאמץ שכלי גדול. הזמן של המפגש הוא רק חלק קטן מהזמן שהלימוד דורש. ייתכן גם שיצופו נושאים פסיכולוגיים דינמיים אצל התלמידים. התועלת היא אם יש לא רק דיבור על העניין אלא נגיעה ממשית בו, ומבחינה זו יש ממד טיפולי למפגשים.

אפשר יהיה (ללא תוספת תשלום) להיות בקשר אישי פרטני עם ניר, לקבל מענה לשאלות וליווי לעבודה הפנימית, וגם להיפגש באופן אישי פנים אל פנים.

.

.

תעודת סיום תינתן בסוף המסלול שאורכו שנתיים (בכפוף למבחנים ועבודות). מי שלמד שנה יקבל אישור על לימוד של שנה.

.

לתעודה אין תוקף רשמי. הלימוד מיועד לעוסקים בטיפול שיש להם כבר הסמכה ורוצים להרחיב את ידיעתם, וגם למי שאין לו תואר ורוצה לדעת על התחום.

.

שכר הלימוד

שכר הלימוד הוא 8,300 שקלים לשנה (מי שיבטל עד שלושה חודשים מתחילת הלימודים ישלם רק על החודשים שלמד ושאר הסכום יוחזר).

יש אפשרות לגמישות רבה בפרישה לתשלומים רבים ככל הנצרך, אפשר לפרוש גם לתקופה שאחרי סיום הלימודים.

.

מכתב שכתבתי לתלמיד ותיק לגבי שכר הלימוד:

"מלבדך יש עוד שלושה חברים שאנחנו בקשר זמן רב, והם מאוד רוצים להשתתף בלימוד רק אין להם כסף.
חשבתי שלי זה לא עולה לי לצרף אתכם בלי תשלום, ובאמת מוזר לי מאוד לגבות מכם כסף אחרי שיש קשר ושיחה קרובים כמה שנים. אבל הכסף כאן הוא לא רק כי צריך להתפרנס.
גם בטיפול, בסך הכל בא אלי מישהו עם צרות ובלי כסף, ולפעמים אני ממש אוהב אותו ורוצה לעזור בלי תשלום, יש לי זמן פנוי, ולגבות ממנון תשלום זה רק מגדיל את הצרות שלו.  אבל בטיפול אסור בשום אופן לטפל בחינם, זה מטשטש את כל הגבולות ומערער את כל האנרגיה של הפעילות של טיפול. בטיפול עובדים, לא רק מבלים זמן נעים ביחד. זה מרכיב הכרחי שבונה את הסיטואציה, מכניס אנרגיות מסויימות. הלימוד של פסיכותרפיה אני מעוניין שיהיה נוגע וחי, לא רק דיבורים, ובלי תשלום האנרגיה תתפורר וזה ישפיע על כל הקבוצה."

.

.

הלימודים יתחילו ביום שלישי, 2 למאי 2023, בשמונה בערב.

.

.

לפרטים נוספים והרשמה אפשר לפנות לניר שטרן

טל. 052-5048176

מייל nirstern1@gmail.com

.

.

.

ניר שטרן

יליד 1962. פוסק הלכה, עוסק באינטנסיביות בתורת הסוד במורה הנבוכים ובלימודי פסיכולוגיה, מטפל נפש בעל ניסיון של מעל שלושים שנה, יוצר אמנות, בעל השכלה כללית רחבה. אדם מאמין שאינו מקבל הגדרות כמו חרדי, דתי או חילוני. מחבר ספר "אדם חי" על פסיכולוגיה ויהדות, וספר "אמרי יצחק" על עבודה מוסרית. לשעבר ראש ישיבה עיונית ליטאית ומחבר ספרי עיון בסוגיות התלמוד.

תלמיד אישי של פרופסור קרל פרנקנשטיין (בצעירותי במשך שנתיים ביקרתי אצלו באופן קבוע ארבע פעמים בשבוע למשך שעה וחצי, ולמדתי ככל יכולתי מחכמתו הרחבה. הוא הניח הרבה מהיסודות שלמלווים אותי עד היום), הרב שלמה וולבה, הרב משה שפירא, והרב מענדיל אטיק.

.

אני אבא לשבעה ילדים וסבא לעשרים ושניים נכדים כן ירבו. בני המשפחה מתרגשים ורצו לעזור והוציאו עבורי תמונות מתוך הקלטות השיעור על מורה נבוכים:124

3.

.

.

.

מכתב שמנסה לשרטט באופן כללי את הלימוד שלי במורה נבוכים:

*מכתב לאדם שחקר הרבה בתחום הרוח והגיע לידיעה מופלגת בזה*
מנסה לשרטט באופן כללי וקצר את מה שאני עוסק בו.
ל ***,
רציתי לשרטט לך בקיצור נמרץ (כי אתה כבר יודע) את מה שאני עוסק בו כעת מבחינת השאלות שכתבת שמעניינות אותך. אולי תמצא בזה עניין. אם לא אז זה בסדר גמור, לא צריך לטרוח לקרוא רק כי ביקשתי.
.
בשנים האחרונות אני לומד בעיקר בספר מורה נבוכים של הרמב"ם.
הוא כתב שכל הספר עוסק רק במעשה מרכבה. אשרטט כאן את עיקרי העניין בלי להביא מקורות. לכל משפט שאני כותב יש מקורות מפורשים מאוד, זו לא הגות שחידשתי אלא שלמדתי.
האר"י בספר עץ חיים שער א' ענף ב' שירטט משל מפורסם למעשה המרכבה.
יש אור אין סוף ברוך הוא שהוא פשוט ולא מושג. האין סוף פינה את עצמו לצדדים ונוצר במרכזו חלל ריק פנוי, שהוא המקום לנבראים.
.
(קצת הבהרת מושגים:
אין סוף פירושו מציאות שאין בה שום הגדרות. למשל המספר חמש אם הוא לא חם זה לא אומר שהוא קר, אלא הוא מעל הגדרות של חום וקור. כך האין סוף הוא מעל כל הגדרה שהיא. השכל שלנו תופש רק דברים מוגדרים, ולכן אינו יכול לתפוש את האין סוף. אנחנו יודעים שהוא קיים בגלל שהטבע קיים. הטבע זה כל מה שיש בו הגדרות, המתמטיקה, הלוגיקה, כל מה שיש בו חוקיות כגון סיבתיות וכל חוקי ההגיון והטבע, וכל העצמים.
הטבע לא יכול להיות קיים כטבע שמבוסס על הגדרות, כי כל דבר מוגדר יש אפשרות שלא יהיה קיים, אם הוא לא עונה להגדרה הוא לא קיים. מה שאפשר שלא יהיה קיים לא יכול שיהיה קיים, כי ברירת המחדל אינה להיות קיים. צריך סיבה לקיום. האין סוף כיוון שאין בו הגדרה לא יתכן שאינו קיים. על כל א' אפשר לומר משפט לוגי "לא-א'". אבל א' זה דבר מוגדר, שהוא לא ב'. מה שאין לו שום הגדרה והוא יכול להיות כל דבר, הוא המציאות כשלעצמה, לא יתכן לחשוב עליו כלא נמצא. רק הוא נמצא וכל הטבע נמצא על ידי שלוקח חלק במציאותו. המושג "לוקח חלק" הוא חידתי כאן, אפלטון טבע אותו כיסוד לתורת האידאות שלו, והוא עניין שדורש מסע של לימוד לכל החיים.
האין סוף לא נתפש ולא מוגדר, גם לא מוגדר כנמצא. אבל אנחנו מייחסים לו מציאות כי הוא הסיבה למציאות של הטבע, שהוא כן מוגדר כנמצא.)
.
.
ברור שהחלל הריק (כלומר ריק מאור האין סוף ויש שם את האפשרות להגדרות, שזה הטבע המצומצם) הוא גם אלוהות. במטאפיזיקה של אריסטו דיבר על המציאות כמשהו מופשט, כלומר לא מציאות של א' או ב' שהם אלה שנמצאים והם מוגדרים, אלא מציאות בלי הגדרה של שום עצם מסויים שנמצא, מציאות כמציאות, וכל העצמים נוטלים חלק במציאות המופשטת. גם החיים הם כך, זה לא שיש חיים שלי וחיים שלך, יש חיים כמושג מופשט, לא של משהו מוגדר, וכל מה שחי נוטל בזה חלק. בתחילת משנ התורה כתב הרמב"ם יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש מצוי ראשון שהוא ממציא כל נמצא. שום דבר לא יכול להתקיים אלא רק בנטילת חלק במציאות המוחלטת המופשטת, והעיגול הפנוי של הצימצום בכלל זה.
יש כאן שני גילויים של האלוהות. האחת כמופשט לחלוטין, אחד פשוט ומוחלט וחסר כל הגדרה שהיא (זה נקרא בחכמת הקבלה ספירת כתר). וגילוי נוסף שהוא הטבע ומצד זה הטבע הוא האלוהות (זה נקרא בקבלה ספירת חכמה), אם לוקחים את החכמה לבד זה יוצא פנתאיזם כמו של שפינוזה.
.
האין סוף אינו נתפש כי הוא חסר כל הגדרה. יש רק דבר אחד שאפשר לתפוש בו, שהוא הסיבה למציאות הגילוי האלוהי כטבע. הוא הבורא של הטבע (כל רגע ורגע). הוא רוצה את הטבע, אוהב אותו, יודע אותו. האין סוף הוא חי בכך שברא דבר שנראה כסותר את האינסופיות שלו, בספירת החכמה האל הו אלא אין סוף פשוט ומוחלט וטרנסצנדנטי אל אאל שהוא בתוך הטבע, פועל ומגיב בו. הסתירה הזו היא ההגדרה של 'חיים'. מכך שהוא ברא את הטבע אנו יודעים שהוא אל מתגלה. רוצה להתגלות (לא אלינו כקהל להתגלות הזו, אנחנו חלק מהטבע, אנחנו חלק מההתגלות, היא מופשטת ולא מופנית לשום דבר מוגדר וגם לא מגלה שום דבר מוגדר). היא מגלה את האין סוף שהוא אחדות מוחלטת של הכל. ככזה הוא נתפש כרצון ראשון. רצון ראשון שונה מרצון במובן הרגיל, זה לא רצון למשהו שחסר, לא לממש משהו שהוא בפוטנציאל, אין בו שינוי, הוא לא מוגדר והוא המהות עצמה. האלוה כאין סוף גילה את עצמו בבריאת הטבע כדבר שהוא אחד עם האלוהות ולא יוצא חוץ ממנה. זה אומר שהוא רוצה להתגלות, וזו מהותו עצמה, זה לא חיפוש משהו שחסר.
.
בשכל שלנו יש סתירה, איך יתכן שהבורא הוא גם נבדל לחלוטין, מופשט לחלוטין, טרנסצנדנטי לחלוטין, והוא גם הטבע עצמו בלי שום חציצה בינו ובין הטבע, אין קיום לטבע מצד עצמו, לא תיתכן מציאות מלבד המציאות האלוהית. הטבע הוא המציאות האלוהית. זה אל אימננטי. הוא גם וגם וזו סתירה.
הרמב"ם כותב שהאדם בעמדו מול הסתירה הזו נעשה מנוצח. האדם אומר ישתבח מי שניצחנו שלמותו.
העמידה כמנוצח אינה ביטול השכל, אלא שימוש בו כמו שכל שמקבל מלמעלה, כמו שכל של תינוק. תינוק אפשר להקריא לו ספר כמו איה פלוטו בלי להסביר. והוא יקשיב מאוד מאוד בלי להבין (למאמר בעיתון הוא לא יגיב כך כי הוא מזהה שזה לא מזון). והוא יבקש לשמוע שוב ושוב (הוא מפסיק רק כי הוא מרגיש שאבא התעייף מזה), ובמשך כמה שנים יקשיב מאות פעמים ויינק מזה ויצמח מזה ויתקרב עוד ועוד להבנה. התינוק מפעיל את השכל בכל הכח, באינטנסיביות מפליאה, אבל מלמטה לא בגובה העיניים.
בעמדה של האדם כמנוצח מונח שזה מסיר את השתלטות השכל כיהיר ושולט ורומס ויודע הכל, אבל לא מבטל אותו אלא שם אותו במקום הנכון.
גם באדם יש רצון ראשון שהוא מעל השכל והוא המהות עצמה. הוא יכול לתפוש את הבורא המופשט באופן ישיר, בלתי אמצעי. משל לזה הוא יכולת התפישה שלנו באקסיומות של הלוגיקה בדרך של "אווידנציה". זה כמו עין חומרית שרואה באופן בלתי אמצעי, ישר, את האור שבחוץ. כך הרצון הראשון שהוא עצם המהות הגרעינית של האדם תופש מציאות מופשטת באופן בלתי אמצעי וישר.
.
החכמה, הטבע, הם משל למופשט המוחלט. משל אינו אמצעי המחשה לילדים שממחיש באופן לא מדוייק כי קשה להבין את האמת המדוייקת. אלא היחס בין משל לנמשל הוא כמו בין גוף לנפש.
גוף ונפש הם אחד מוחלט וגמור, לא שני דברים מורכבים זה בזה, כך כתב אריסטו בפירוש. הגוף הוא כלי לאור של הנפש. בלי כלי האור לא יכול להיתפש כלל, אי אפשר לתפוש מופשט מוחלט מחוסר כל הגדרה. אבל התפישה בכלי היא לא בכלי אלא באור.
למשל אני רואה אדם, ראובן, אני רואה את הבשר שלו. על הבשר שלו אני אומר זה ראובן. אבל ברור שאין הכוונה לבשר כי גווייה של ראובן מרקיבה ואטומה היא לא ראובן כלל. ראובן זה המבט שלו, שפת הגוף שלו, החיוניות שלו, חכמת אדם תאיר פניו, וכמו שכתב רש"י על רחל שהיה לה בפניה זיו קלסתר. אני יכול לתפוש באופן בלתי אמצעי ישר ופשוט אם ראובן עצוב או שמח, אני מביט בו ואומר מה קרה היום שאתה עצוב? והוא אומר אני לא עצוב, ואני אומר לו אבל אני רואה שאתה עצוב. אני בעצם רואה רק את הנפש שלו. אבל אם הוא יופיע לפני כרוח רפאים לא אדע ולא אתפוס וזה לא יהיה ראובן.
השכל תופש את הטבע, שזה הכלי, הגוף. הרצון הראשון תופש בתוך הכלי את אור האחדות הפשוטה המוחלטת שזה נמשל לנפש.
.
סוד מעשה מרכבה הוא לתפוש שהגוף והנפש הם אחד פשוט, וכך בעולם הטבע והמופשט הם אחד מוחלט ופשוט. מרוב שזה לא נכנס לשכל אנו חושבים שמדובר בשני דברים שונים שהתחברו. לא ייתכן חיבור כזה. ואלה באמת לא דברים שונים.
מול העובדה שזה לא חיבור אלא אחדות מוחלטת אנו מנוצחים, זה מנצח את התפישה השכלית הרגילה. האדם שלא בורח מהקושי שמונח כאן מפתח את היכולת לעבוד עם כוחות התודעה השונים שלו באופן שכולם אחד פשוט ומוחלט, לא כוחות מחוברים שכל אחד לבדו שונה. מדובר על הגוף עצמו ככח הכרה, ועל הרגשות ועל הלב ועל המקום שממנו באים החלומות (יש יותר ממקום אחד), ועל השכל ועל הרצון הראשון המופשט.
.
התוכן של ההשגה הוא שהכל, כל המציאות, הוא אחדות פשוטה מוחלטת בלי שום חילוקים. והאחדות הזו אינה מושג פילוסופי יבש אלא דבר חי, שהרי יש באין סוף רצון לברוא את הטבע, והרצון הזה הוא אהבה. והסתירה היא חיים. הסנה בוער והסנה אינו אוכל, הבעירה היא ההתבטלות של הטבע אל האין סוף, והסנה נשאר קיים כבערה ולא מתכלה כי האור בתוך כלי, הכלי יש לו מציאות כגילוי לאור ולכן הוא נשאר קיים ככזה והבעירה לא מביאה למוות וחדלון. הגוף כגוף אין לו מציאות, הוא בוער באש, אבל הוא נשאר קיים כמשהו שמגלה את הנפש שהיא נצחית. כלי במובן של אורגן, לא רק של כוס או דלי.
.
עזה כמוות אהבה רשפיה רשפי אש שלהבתיה. האני הנבדל נשרף בהתאחדותו עם האין סוף, הכללי המוחלט שמאחד את הכל לאחד מוחלט פשוט לגמרי בלי שום הרכבה, ובלי שום הגדרות שמחלקות את האחדות לריבוי של דברים.
העולם קיים כבוער ואינו כלה, רצוא ושוב, הלב פועם, הנשימה היא פנים וחוץ, יש יום ולילה, קיץ וחורף. החום הטבעי שהוא החיים, כלורמ מה שחום גופנו הוא 36.8 מעלות, זו בעירה תמידית שהיא ממותנת כי אינה כילוי אלא חיים בוערים שממשיכים לחיות ככאלה.
.
בטבע אין אהבה בלי תנאי. מצד האין סוף זו אהבה מוחלטת אין סופית ובלי שום תנאי. אנו חיים בחיינו הטבעיים אהבה מותנית, ככלי לאהבה הלא מותנית, זה כמו גוף ונפש.
.
.
בהלכות תשובה פרק י' כתב הרמב"ם:
"אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים […]
הלכה ב
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה […]
הלכה ג
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
הלכה ד
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה […]
[…]
הלכה ו
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה"
.
.
מדובר כאן על אהבה מוחלטת ללא שום תנאי. המשל לזה הוא שיר השירים שמדבר על אהבה טבעית בין אשי לאישה, שבה יש תנאי.
גם באהבת אשה יש אהבה בלי תנאי. אם אשתי תשאל אותי: למה אתה אוהב אותי, האם בגלל שאני יפה? ואם אזקין או אקבל כוויה תפסיק לאהוב אותי?
אשיב לה וודאי שאוהב אותך גם אם תתכערי.
בגלל שאני חכמה? ואם אהיה דמנטית או חולת נפש? גם אז אוהב אותך.
אז את מה בעצם אתה אוהב?
אותך בעצמך, בלי תנאי. ה'עצם' שהוא האישה עצמה אינו ניתן להגדרה, הוא מעל כל הגדרה (כמו למשל שהמספר חמש אם הוא לא חם אין זה אומר שהוא קר, אלא הוא לגמרי מחוץ להגדרות של חום וקור).
אבל זה לא לגמרי מדוייק. עובדה שלרוב אדם חכם יתחתן עם אישה חכמה, אדם מתורבת יתחתן עם תרבותית, אדם יפה יתחתן עם אשה יפה וכן הלאה.
המגע הגופני הוא חלק מהאהבה ("והאדם ידע את חוה אשתו") והוא דורש תנאים מסויימים כדי שתהיה תשוקה. יסוד גדול בזוגיות הוא לאפשר מרחב נשימה, ספרציה, שלכל אחד יהי העולם פרטי משלו מלבד הזוגיות. החיבור לא יכול להיות טוטאלי.
.
.
הקשר עם אשה הוא בעיקרו טבעי והוא בעיקרו המשל, אבל בכל משל מאיר ממנו אורו של הנמשל, הגוף הוא ראי לנפש. לכן גם בקשר עם אשה מאיר האור של אהבה ללא תנאי, "לשמה", אבל זה בתוך כלי שמגלה חלק ומסתיר חלק. הסיבה שהנפש מושגת דרך הגוף היא כי הגוף מעמעם את האור שלה, מגלה אותה רק חלקית, חלק הוא מסתיר, ולכן זה ניתן לתפישה. משם אפשר לעלות בסולם ולהתקדם לגילוי יותר ויותר.
חכמי הקבלה הזהירו שאסור ללמוד מעשה מרכבה למי שאינו נשוי, הסיבה היא שחסר לו המשל ובלי משל אי אפשר לתפוש את הנמשל. נמשל בלי משל זה כמו רוח רפאים שהיא רוח בלי גוף.
.
הדבר שאליו מתחברים המיסטיקנים, האלוה, הוא האחדות המוחלטת של הכל. החוויה של דבקות באלוה היא להיות חלק מהאחדות הזו. ביטול הנפרדות והתאחדות עם הכללי המוחלט האחד הפשוט.
.
.
הרמב"ם זיהה את האהבה עם ידיעה. רואים את זה בכל מקום. למשל יש ילד קטן שההורים נותנים לו הרבה מאוד חום ותשומת לב ואהבה וכל מה שצריך. ועדיין הוא יכול להרגיש בודד ובמצוקה נפשית כי הם לא רואים אותו עצמו, את העולם הפנימי שלו כמו שהוא, את הרצונות האמיתיים שלו כמו שהם, את כל רגשותיו, פחדיו, חלומותיו וכו'.
הכרתי אישה מאוד יפה, כמו דוגמנית, והיא התלוננה שהיא מאוד בודדה, כולם מתייחסים ליופי שלה ולא עוסקים בה עצמה כאדם. אהבה אמיתי היא בידיעה. וגם מצד שני אם יש אדם מאוד מרגיז, אם אכיר אותו באמת, את עולמו הפנימי, ילדותו, חלומותיו, וכו', לא אוכל שלא לאהוב אותו. העבודה כמטפל יסודה היא באהבה, ושואלים איך אפשר לאהוב כל מטופל שמגיע, אבל זו אהבה שמתפתחת מהיכרות אמיתית ויסודית, לא מופעלת מריגוש חיצוני דמיוני.
.
גם החיבור אל האחדת המופשטת המוחלטת, והיציאה מהחומות של הנפרדות הפרטית, נובע מעבודה של דעת, שהפנימיות שלה היא אהבה. דעת זה הכרה עם כל הכוחות של האדם, גוף רגש שכל רצון, כשכולם מאוחדים לכח אחד פשוט. לכן אי אפשר לדעת את אשתו בלי המגע הגופני. לכן לא מספיק ללמוד ספר כלשהו, צריך שזה יהיה בכל רבדי החיים. בסוף המורה נבוכים כותב שהשלמות האחרונה היא דעת אלוהים, ואז כותב ברצף, בלי להסביר את הסתירה, שהשלמות האחרונה היא "ועשית חסד צדקה ומשפט בארץ". כי העניין שזה הכל אחד פשוט וגמור וזו לא סתירה.
.
.
כל ספר מורה הנבוכים עוסק רק בזה, וזה לימוד ארוך ומפורט וגדול ומוצנע, שיש בו עומק לפנים מעומק, בכל פרק יש עוד עומק, וכל מחזור לימוד אני מגלה עומק חדש. וזה גם נוגע בכל תחומי החיים, וגם מביא לתפישה שאפשר לקרוא לה "מיסטית" שהיא תפישה בלתי אמצעית במופשט.
(אני לא אוהב את המונח "מיסטי", כי מדובר במשהו מאוד ברור ובהיר בלי שום עירפול. למשל אקסיומה של לוגיקה שאם א'=ב' וב'=ג', אז בהכרח א'=ג'. אין לזה שום הוכחה שכלית לוגית, כי הלוגיקה מתבססת על זה, אין שום חשבון או היקש או מהלך שיכול להוכיח שזה אמת. אנו תופשים שזה אמת בתפישה ישירה בלתי אמצעית. אבל היא לא פחות בהירה מידיעת הלוגיקה, בעצם יותר בהירה. גם מדובר במשהו יציב מאוד כמו המציאות הטבעית, ולא חווייה שקראת לה "אורגזמית". גם לא מדובר כאן על ביטול השכל. לא מבטלים שום דבר. רק מחברים שכל דבר יהיה במקומו כמו איברי הגוף.)
.
.
.
פתחתי כעת פטרון למי שישמח לתמוך בפעילות. אפשר דרך שם גם לקנות גישה חודשית למפגשים המוקלטים. זה הקישור:
https://www.patreon.com/user?u=91979411