מורה נבוכים
המורה נבוכים בתרגום אבן תיבון נמצא בויקיטקסט ובספריא. (בספריא במדור מחשבת ישראל יש גם את חובות הלבבות שאזכיר לפעמים)
אני משתמש בתרגום הקדמון של אבן תיבון, שנכתב בחיי הרמב"ם וקיבל את הסכמתו. יש בו תחושה ואיכות ויופי של מקור, וכך הוא גם התקבל במסורת. הוא באמת הבין מה הוא מתרגם ואפשר להתייחס אליו כאל מקור.
הלשון של אבן תיבון ארכאית, אם קשה להבין מומלץ להשתמש בתרגום של פרופ' מיכאל שוורץ שהוא בעברית בהירה מודרנית וקריאה. אני מציע להשתמש בתרגום שוורץ רק כפירוש לאבן תיבון ולא כתחליף לו. תוך זמן קצר מתרגלים ללשון של אבן תיבון, וזה קניין טוב.
.
אם רוצים לקנות, יש בהוצאת הרב קוק את המהדורה של שמואל קאופמן הנקרא אבן שמואל. היתרון שהגרפיקה נעימה לעין ויש ניקוד. מהדורת הדפוס הרגילה הנפוצה הישנה עם ארבעה פירושים גם היא טובה.
.
.
תרגום פרופסור שוורץ נמצא כאן:
חלק א
חלק ב
חלק ג
.
.
יש עוד תרגום מודרני של הלל גרשוני. אם אחרי העיון בשוורץ עדיין הטקסט לא ברור אפשר להסתכל אצל גרשוני, שהוא מודרני וקריא. תרגום גרשוני נמצא כאן.
(לדעתי נכון לא להשתמש בתרגום הרב קאפח)
.
.
זה קישור למהדורת הדפוס הישנה של תרגום אבן תיבון. בספריא וויקיטקסט יש לפעמים טעויות בגלל הסריקה הממוחשבת. אם חושדים בטעות כזו אפשר לבדוק בצילום של הדפוס המקורי. יש שם גם פירושי אפודי, שם טוב, וקרשקש שלעיתים רחוקות אביא מהם.
.
.
(כאן יש את פירוש אבן כספי, שנכתב כמאה שנה אחרי כתיבת המורה נבוכים, הוא מהפירושים החשובים ביותר וכתוב יחסית בהיר. מדי פעם אזכיר אותו.)
.
.
ביאור ארוך ועמוק שכתבתי על המורה נבוכים נמצא כאן (צריך סיסמה)
.
.
שיעורים מוקלטים שלי בוידאו, ללא תשלום, יש כאן (שיעורים אלה הם לימוד של הרמב"ם כמו שהוא התכוון כשכתב, לעסוק במעשה מרכבה, המציאות החיים והבורא, והכלים הכלליים להשגת כל זה. לעומת זאת בלימוד כאן ננסה לתרגם את כוונת הרמב"ם ולגזור מדבריו כלים לפסיכותרפיה, להתייחסות למצבים של חולי נפש).
.
.
גרסה מוקדמת שכתבתי לבאר את המורה נבוכים, על כל הספר, ללא תשלום, יש כאן. זה מועיל למי שרוצה לעשות צעדים בלימוד בכוחות עצמו, והביאור הזה יכול לתת לו מפתחות והיכרות. יש שם דברים עמוקים ויסודיים שמבוארים בצורה יותר קלה למי שמתחיל.
.
.
חיבורים אחרים מאת הרמב"ם:
החיבור שנשתמש בו יותר מאחרים הוא ספר משנה תורה לרמב"ם, בעיקר בארבעת הפרקים הראשונים בו, שהם הלכות יסודי התורה פרקים א'-ד', שעוסקים במעשה מרכבה בדרך קצרה. (הלכות יסודי התורה הן בתוך ספר המדע)
.
עוד חיבורים של הרמב"ם:
פירוש לפרק חלק מעוצב
.
.
שיחות רבי ירוחם הלוי ליבוביץ'
בקישור הזה יש קובץ וורד שהתחלתי להעתיק אליו את השיחות שלוקטו בספר דעת חכמה ומוסר, וכל פעם אוסיף לו עוד שיחות. הקישור הוא לקובץ המתעדכן.
.
כאן יש קישור לספריה שיש בה שיחות נוספות של רבי ירוחם, קצת שיחות ממהרי"ל בלוך, את הספר חכמה ומוסר מאת הסבא מקעלם שהיה רבו של רבי ירוחם. וקבצים שיש בהם תוכן והקדמות ל"דעת חכמה ומוסר" (שאינן מרבי ירוחם אלא מבנו ומרבנים אחרים).
.
.
תלמוד בבלי
תלמוד עם פירוש שטיינזלץ שיש בו תרגום
תלמוד עם פירוש חברותא שיש בו תרגום נוח והסבר בהיר למתחילים.
.
.
ספרי אריסטו
קישור לכל ספרי אריסטו מתורגמים לאנגלית, מרוכזים בשני קבצים. במהדורה הקלאסית של רוס, בעריכת בארנס. (יש שם כמה ספרים חשובים שנשמרו בקובץ נפרד ולא בתוך הקובץ של כל הכתבים, שלא נוח למצוא בו ספר מסויים).
.
.
תחילת הספר "אמונה ובטחון" מאת החזון איש
"יש מן החכמה מה שהוא צפון בלבות החכמים כמטמון הנסתר, אשר אם יסתירוהו, לא ישיגנו אדם, וכאשר יגלוהו, לא יעלם מאדם יושר אמריהם בו, וזה כמו שאמר הכתוב מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה, רצה לומר, כי החכמה תקועה בתולדות האדם וטבעו ובכח הכרתו, כמים הטמונים בלב הארץ. והנבון המשכיל ישתדל לחקור על מה שיש בכחו ובמצפוניו מן החכמה לגלותו ולהראותו וישאבנה מלבו, כאשר יחקר על המים אשר במעמקי הארץ."
הקדמה יסודית ללימוד מורה נבוכים – לשון האר"י בעניין סוד הצימצום, ולשון המורה נבוכים באותו נושא.
הקדמה
בספר עץ חיים, מתורת האר"י ז"ל, כתב בתחילת הספר משל הנקרא "סוד הצמצום".
זה אותו עניין עצמו שאצל הרמב"ם נקרא "סוד מעשה מרכבה", אין שום הבדל בהבנתם את העניין. המשל של האר"י הוא תוספת בהירות לעניין הזה, ומועיל הרבה בלימודו. המשל עמוק מאוד וכל פעם מתגלים בו רבדים חדשים ועניינים חדשים. אני רגיל לדבר עליו בתוך הדיבור על מעשה מרכבה שמדבר בו המורה נבוכים וזה נכנס לשפה שלי וקשה לי להפריד. בכל מקום שאני אומר "צימצום" כוונתי למשל של האר"י. אעתיק כאן את דברי האר"י, כך שכל פעם שאומר צימצום הקורא יידע שהכוונה לדברי האר"י האלה.
זה לשון ספר עץ חיים שער א' ענף ב' (הדברים באו בשני נוסחים, האחד נקרא מהדורא קמא, כלומר מהדורה ראשונה, והשני מהדורא תניינא, כלומר מהדורה שנייה. אין הבדל גדול בין שני הנוסחים, ובכל זאת גם הההבדלים הקטנים, והדגשים השונים, יש להם חשיבות. אני מעתיק את שתי הנוסחאות):
ציטוט מעובד ממהדורא קמא בלי ראשי תיבות וקיצורים ועם השמטות:
"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה. והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית והנה הצמצום הזה היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההוא באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות נצבת לפי שגם אין סוף צמצם עצמו בבחינת עגול בהשוואה אחת מכל צדדים והסיבה היתה לפי שכיון שאור האין סוף שוה בהשוואה גמורה הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה אחת מכל הצדדים ולא שיצמצם עצמו מצד אחד יותר משאר הצדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כמו תמונת העיגול מה שאין כן בתמונת מרובע בעל זויות נצבת בולטות וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות ועל כן מוכרח הוא להיות צמצום האין סוף בבחינת עיגול והסיבה הוא בעבור שהוא שוה בכל מידותיו כנ"ל. […]
והנה אחר הצמצום הנזכר לעיל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנזכר לעיל הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא. וראש העליון של הקו נמשך מן האין סוף עצמו ונוגע בו. אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור אין סוף ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה. ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם וקו זה כעין צנור דק אחד אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של אין סוף אל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא. ונבאר עתה קצת ענין חקירת המקובלים לדעת איך יש ראש תוך סוף בספירות הנזכרות לעיל. אמנם בהיות כי הקו ההוא ראשו נוגע באור אין סוף מצד העליון וסופו אינו נמשך למטה עד מקום אור האין סוף הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו לכן אז יצדק בו ראש וסוף כי אם דרך שני הקצוות היה מקבל שפע האין סוף היו שני הקצוות בחינת ראשים שוים זה לזה ולא היה אז בחינת מעלה ומטה. וכן אם היה האין סוף נמשך מכל סביבות צדדי המקום החלל ההוא לא היה לא מעלה ולא מטה לא פנים ולא אחור לא מזרח ולא מערב וצפון ודרום אך בהיות אור אין סוף נמשך דרך קו אחד וצינור דק בלבד יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור מזרח ומערב"
"מהדורא תנינא:
הקדמה אחת כוללת מן הא"ס [האין סוף] עד הזעיר אנפין. דע כי תחלת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אור א"ס ב"ה [אין סוף ברוך הוא] ולא היה שום חלל ושום אויר פנוי אלא הכל היה אור א"ס וכשעלה ברצונו להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים לסיבה נודעת והוא ליקרא רחום וחנון וכיוצא ואם אין בעולם מי שיקבל רחמיו ממנו איך יקרא רחום וכן עד"ז [על דרך זה] שאר הכנויים הנה צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי אל הסביבות והצדדים ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום א' [אחד] של המאציל העליון וזה המקום חלל עגול בשוה מכל צדדין עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך עגול זה ואור א"ס מקיפו בשוה. והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד א' מן החלל המשיך דרך קו א' ישר דק כעין צנור אור א' הנמשך מן הא"ס אל תוך החלל וממלא אותו אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך החלל ובין אור הא"ס המקיף את החלל שאל"כ יחזור הדבר לכמות שהיה ותחזור ותתחבר האור הזה שבתוך החלל עם הא"ס כבראשונה יחד וע"כ לא נתפשט ונמשך האור רחב אל תוך החלל רק דרך קו א' דק לבד ודרך קו הזה נמשך ויורד אור א"ס אל תוך החלל העגול שהוא הנאצל ועי"כ מתדבק המאציל בנאצל יחד. ולא עוד אלא אע"פ שכל האצילות עגול והא"ס מקיפו מכל צדדיו בשוה עכ"ז אותו המקום הנשאר דבוק בו ממש ונמשך ממנו ראש הקו הזה נק' ראש האצילות העליונה וכל מה שנמשך ונתפשט למטה נקרא תחתית האצילות ועי"כ נמצא שיש בחי' מעלה ומטה באצילות דאל"כ לא היה בחי' ראש ורגלים מעלה ומטה באצילות. והנה האור הזה המתפשט תוך החלל הזה הנה הוא נחלק לב' בחי' הא' הוא שכל האורות שבתוך החלל הזה מוכרח הוא שיהיה בבחי' עגולים אלו תוך אלו. והמשל בזה אור ספירת הכתר עיגול א' ובתוך עיגול זה עגול חכמה וכיוצא בזה עד תשלום י' עגולים שהם י"ס דא"ק ואח"כ י' עגולים אחרים והם י"ס דעתיק ואח"כ בתוכם י' עגולים אחרים והם י"ס דא"א ואח"כ בתוכן י' עגולים אחרים והם י"ס דאבא אלו תוך אלו עד סיום כל פרטי אצילות וכל עגול מאלו יש אור מקיף אליו כמוהו ג"כ עגול אחר כמוהו נמצא שיש אור פנימי ואור מקיף וכולם בבחי' עגולים. והבחי' הב' הוא כי הנה באמצע כל האצילות העגול הזה מתפשט דרך קו ישר בחי' אור דוגמת העגול ממש רק שהוא ביושר ויש בו בחי' א"א ואו"א וזו"ן וכולם ביושר ולבחי' זו קראו בתורה את האדם בצלמו בצלם אלהים כמ"ש ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' כי הוא קו ישר ומתפשט בדרך קוים וכמעט כל ס"ה והתיקונים אינם מדברים אלא בזה היושר כמ"ש בע"ה:"
מהדורה קמא כמו שנדפסה, בלי השמטות ובלי פתיחת ראשי התיבות:
דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה. והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית והנה הצמצום הזה היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההוא באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות נצבת לפי שגם אין סוף צמצם עצמו בבחינת עגול בהשוואה אחת מכל צדדים והסיבה היתה לפי שכיון שאור האין סוף שוה בהשוואה גמורה הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה אחת מכל הצדדים ולא שיצמצם עצמו מצד אחד יותר משאר הצדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כמו תמונת העיגול מה שאין כן בתמונת מרובע בעל זויות נצבת בולטות וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות ועל כן מוכרח הוא להיות צמצום האין סוף בבחינת עיגול והסיבה הוא בעבור שהוא שוה בכל מידותיו כנ"ל. גם בפ' בא דמ"ב איתא מנא בעיגולא דאיהו י' ועיין בפ' פקודי דרנ"ח דקאמר כי היכלות ומה שבהם הם עיגולים. עוד יש סיבה אחרת והוא בעבור הנאצלים אשר עתיד להאצילם אחר כך בתוך המקום החלל ההוא הריק ופנוי כנ"ל. והענין הוא כי בהיות הנאצלים בתמונת העגולים הנה אזי יהיו כולם קרובים ודבוקים בא"ס הסובב אותם בהשוואה א' גמורה והאור והשפע הצריך להם יקבלום מן א"ס מכל צדדיהם בשיקול א' משא"כ אם היו הנאצלים בבחי' מרובע או משולש וכיוצא בשאר תמונות כי אז היה בהם זויות בולטות קרובות אל הא"ס יותר משאר צדדיהם ולא היה מקבלים אור א"ס בהשוואה אחת. ובסוף ענף ג' יתבאר טעם למה הוצרך ענין הצמצום הזה ומה ענינו:
(מהדורה תניינא: ענין הצמצום הזה הוא לגלות שורש הדינין כדי לתת מדת הדין אח"כ בעולמות וכח ההוא נקרא בוצינא דקרדינותא כמו חטי קרדינותא):
והנה אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים ואז המשיך מן אור א"ס קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא. וראש העליון של הקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו. אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה. ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם וקו זה כעין צנור דק א' אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של א"ס אל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא. ונבאר עתה קצת ענין חקירת המקובלים לדעת איך יש ראש תוך סוף בספירות הנ"ל. אמנם בהיות כי הקו ההוא ראשו נוגע באור א"ס מצד העליון וסופו אינו נמשך למטה עד מקום אור הא"ס הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו לכן אז יצדק בו ראש וסוף כי אם דרך ב' הקצוות היה מקבל שפע הא"ס היו ב' הקצוות בחי' ראשים שוים זה לזה ולא היה אז בחי' מעלה ומטה. וכן אם היה הא"ס נמשך מכל סביבות צדדי המקום החלל ההוא לא היה לא מעלה ולא מטה לא פנים ולא אחור לא מזרח ולא מערב וצפון ודרום אך בהיות אור א"ס נמשך דרך קו א' וצינור דק בלבד יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור מזרח ומערב וכמ"ש בע"ה בענף זה בכלל דברינו:
והנה בהיות אור הא"ס נמשך בבחי' קו ישר תוך החלל הנ"ל לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה. אמנם היה מתפשט לאט לאט ר"ל כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט שם ותכף בתחלת התפשטותו בסוד קו נתפשט ונמשך ונעשה כעין גלגל א' עגול מסביב והעגול הזה היה בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו שאם יתדבק בו יחזור הדבר לכמות שהיה ויהיה מתבטל באור א"ס ולא יתראה כחו כלל ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה לכן העיגול הזה סמוך אל עיגול הא"ס ובלתי מתדבק בו. וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל הוא ע"י הקו ההוא הנ"ל אשר דרך בו יורד ונמשך אור מן א"ס ומשפיע בעיגול ההוא והא"ס סובב ומקיף עליו מכל צדדיו כי גם הוא בבחי' עגול סביב עליו ורחוק ממנו כנ"ל כי הוא מוכרח שהארה א"ס בנאצלים תהיה דרך קו ההוא לבד. כי אם היה האור נמשך להם דרך גם מכל סביבותיהם היו הנאצלים בבחינת המאציל עצמו בלתי גבול וקצבה ולא עוד אלא אפי' גם הקו ההוא דק מאד ולא בהתרחבות גדול כדי שיהיה האור הנמשך אל הנאצלים במדה וקצבה אשר לסיבה זו נקרא הנאצלים י' מדות וי"ס להורות שיש להם מדה וקצבה ומספר קצוב משא"כ בא"ס וכמ"ש בס"ה פ' פנחס פקודא תליסר דא ק"ש כו' אבל דלא אית ליה מדה ולא שם ידיע כגוונא דספירן כו'. דכל ספי' אית לה שם ידיע ומדה וגבול ותחום ובהיות הקו דק ימשיך להם שפע כדי צרכם בלבד בערך היותם נאצלים ולא יותר מדאי בערך היותם מאצילים. והנה העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס הוא הנקרא כתר דא"ק ואחר כך נתפשט עוד הקו הזה ונמשך מעט וחזר להתעגל ונעשה עגול ב' תוך עיגול הא' וזה נק' עיגול החכמה דא"ק. עוד מתפשט יותר למטה וחזר להתעגל ונעשה עיגול ג' תוך העיגול הב' ונק' עיגול בינה דא"ק ועד"ז היה הולך ומתפשט ומתעגל עד עגול י' הנק' עיגול מלכות דא"ק הרי נתבאר ענין הי"ס שנאצלו בסוד י' עיגולים זה תוך זה וכ"ז הוא בחי' עשר ספירות הכוללות דרך סתם כל בחי' העולמות כולם. אמנם מבואר ופשוט הוא שכמה מיני עולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלף אלפים ורבוא רבואות וכולם כא' הם תוך המקום החלל הנ"ל ואין דבר חוצה לו. והנה כל עולם ועולם יש בו י"ס פרטית וכל ספי' וספי' פרטית שבכל עולם ועולם כלול מי' ספי' פרטי פרטית וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר וכולם כגלדי בצלים זה תוך זה ע"ד תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים. והנה הבחי' המחברת כל העיגולים יחד הוא ענין קו הדק הזה המתפשט מן הא"ס ועובר ויורד ונמשך מעיגול אל עיגול עד סיום תכלית כולם כנ"ל ודרך הקו הזה נמשך האור והשפע הצריך לכל א' וא' מהם והרי נתבאר בחי' העיגולים של הי"ס:
.
.
המקבילה למשל הצימצום של האר"י, הוא לשון הרמב"ם שבמורה נבוכים א' ע"ב, שם הוא מתאר את מעשה מרכבה כסתירה (הדברים מבוססים גם על מה שכתב שם בפרק ע'). בהרבה מקומות אני אומר "הסתירה של מעשה מרכבה" וכוונתי ללשון הרמב"ם הזו.
זו לשונו בחלק א' פרק ע"ב:
"והשם יתברך אינו כוח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם;
והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור נעלם ממנו תכליתו, וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו;
כי המופת יעמוד על היבדלו יתעלה מן העולם והינקותו ממנו,
והמופת יעמוד על מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו, ואפילו הדק הפחות;
ישתבח מי שנצְחָנו שלמותו"
.
היבדלו והינקותו מהעולם זה אור אין סוף הפשוט שכתב האר"י. מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו זה העיגול של הצימצום שכתב האר"י.
בוודאי הצימצום אין הכוונה שזה ריק מאלוהות, המציאות היחידה היא מציאותו של האלוה, הוא המציאות כשלעצמה.
וכמו שמבואר בהלכות יסודי התורה במשנה התורה, פרק ב' הלכות ט'-י', שהמציאות של הנבראים היא האלוהות עצמה. האלוה יודע רק את עצמו, ומזה הוא יודע את מציאות כל הנבראים. הוא יודע את מציאותם מחמת עצמו ולא מחמת עצמם, כלומר הם לא מחוץ לו, וכמו שכתב שם שהם נסמכים לו בהווייתם.
אלא האלוה מתגלה כאין סוף, ומתגלה כמצומצם ומוגבל דהיינו כטבע ושכל. שני אלה הם גילוי האלוהות וכיוון שהאלוהות אחת שני הגילויים הם אחד גמור, למרות שהם נראים כסותרים, ולכן יש כאן סוד. (האין סוף אינו גילוי, רק הוא מתגלה במה שיש לנו ידיעה שיש אין סוף כי בלי זה לא היה אפשר שיהיו נבראים)
זה סוד מעשה מרכבה או בלשון האר"י סוד הצימצום, שהוא כל פנימיות התורה, כי הוא האופן שבו הנברא משיג את המציאות ומשיג את אלוהיו ועומד מולו ועובד אותו. עניין זה הוא מה שמדבר הרמב"ם על השגת דעת אלוהים.
.
.
יש בזה שאלות עצומות, למשל אם הצד של האין סוף פירושו שהוא משולל כל הגדרה שהיא, הרי אינו יכול לעמוד בסתירה לשום דבר. רק מה שיש לו הגדרה יכול להיות מנוגד למה שיש לו הגדרה אחרת. אבל מה שאין לו הגדרה ואינו מסוים, כמו שנאמר על האלוה שאנו משיגים לו ישות ולא מהות, כי מהות תלויה בהגדרה. אין תשובה לשאלה מהו האלוה, לא כי אנו קטנים מכדי להשיג, אלא כי בעצמו הוא לא מוגדר ובלי הגרה אין כאן משהו מסוים.
.
וכן במשל של האר"י, העיגול הריק שבאמצע אור אין סוף, הוא עיגול רק כשמסתכלים מבפנים לעיגול, אבל אם מסתכלים מחוץ לעיגול אין עיגול כלל, הרי אין סוף לא נעצר בגבול, הוא כביכול חודר לתוך העיגול ומבטל אותו, כי אין סוף הוא שאין גבול ואין מה שיעצור אותו מלהיכנס לתוך העיגול. ושני הצדדים נכונים.
.
האר"י מדבר על קו אור אין סוף שנכנס לעיגול הריק ומצייר בו צורות. לא ייתכן שאין סוף יהיה קו, כי קו מוגבל ומוגדר והאין סוף מתפשט לכל כיוון בשווה כי אין בו שום הגדרה וגבול. וכן ברמב"ם הוא כותב שאור האין סוף מתגלה בטבע, וזה לכאורה לא יתכן, כי הטבע כל מהותו היא הגדרות וגבולות, עיין בהלכות יסודי התורה ב' א' על חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ, כלומר שייכת לאין סוף, שרואים אותה מהטבע, ועיין יותר במורה נבוכים א' סוף פרק מ"ו על הצורה שמדמים אתה ליוצרה. והרי אי אפשר לדמות שום צורה לאין סוף שאין בו הגדרות ולכן לא יכולה ליפול בו שום צורה כלל, ולא יתכן שום התחלת דמיון כלל בינו ובין שום צורה וכמו שכתב במורה נבוכים א' נ"ב.
.
יש עוד הרבה מאוד שאלות כאלה, וזה הנושא היחיד של המורה נבוכים, כמו שכתב שאין בו שום פסקה שלא עוסקת בזה.
.
.
זו ההגדרה הכללית של כל מה שהמורה נבוכים עוסק בו, ושל כל פנימיות התורה בכלל, הזוהר, כל חכמת הקבלה וכל עומק הפסוקים ודברי חז"ל.
כמו שאמרו שפרק א' ביחזקאל הוא מעשה מרכבה, כלומר הוא המפתח לפנימיות כל המקרא כולו, וכל השאר הוא פירושים לזה. כך מה שאני שולח כאן הוא המפתח, וכל השאר פירושים לו. זה לא מובן בשלב זה, אבל כדאי להחזיק את זה לפניכם כמו שמחזיקים את הטקסט שאותו לומדים.
בית ספר לפסיכותרפיה יהודית - ניר שטרן 